1. התובעת, מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ [להלן: "
התובעת" או "
הקרן"], הינה קופת גמל כהגדרתה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), תשכ"ד- 1964 [להלן: "
תקנות מס הכנסה"].
2. הנתבעות, חברת גל שט בע"מ וחברת טמג"ש חברה לניהול ופיתוח פרויקטים בע"מ[להלן: "
הנתבעות" או "
המעסיקות"], הינן חברות העוסקות בניהול וביצוע פרויקטים בתחום התשתית.
3. התובעת הגישה תביעה כנגד המעסיקות לתשלום חוב בסך 385,800 ש"ח בגין אי העברת דמי גמולים עבור שמונה מעובדיהן, שהינם עמיתים בקרן, בין השנים 2004-2009.
4. סמוך לאחר הגשת התביעה העבירו הנתבעות 24 המחאות לידי התובעת, בסך כולל של 227,400 ש"ח.
5. כמו כן, בהתאם להחלטת בית הדין [כב' הרשמת דגית ויסמן] מיום 18.10.09, שלחו המעסיקות הודעת צד ג' לחמישה עובדים [ליפשיץ דימיטרי, קורולוף יורי, פסטריב קונסטנטין, אבו טחישר איברהים ואזברגה איברהים, להלן: "
הצדדים השלישיים"].
6. בדיון ההוכחות שהתקיים בפנינו ביום 4.4.11 ניתן, לאור הודעותיהם של הצדדים השלישיים לפיהן אין להם התנגדות למתן פסק דין על בסיס ההודעות, פסק דין בהסכמת הצדדים, לפיו התובעת משוחררת מכל חבות בגין החוב כלפי הצדדים השלישיים בהתאם להוראת סעיף 19(א)(ד) ו- (ט) לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 [להלן: "
חוק הגנת השכר"], מאחר והפיגור לגביית החוב, ככל שקיים, חל שלא ברשלנות התובעת.
7. כמו כן, נקבע, כי קרן החוב עומדת על סך כולל של 245,254 ש"ח, והנתבעות הסכימו לשלם את ההפרש בין סכום זה לסכום שכבר שולם על ידן (ובסה"כ 18,214 ש"ח), בשתי המחאות שוות לפירעון ביום 1.6.11 ו- 1.7.11.
8. בהתאם, הצהירו באי כוח הצדדים, כי המחלוקת היחידה שנותרה הינה לעניין ריבית הפיגורים ותשלום שכ"ט עו"ד, ונקבע כי הצדדים יסכמו בכתב אך בנוגע לעניינים אלה.
טענות הקרן בהליך דנן
:
9.
זכאות הקרן לתשלום ריבית פיגורים בגין קרן החוב - כחברה מנהלת העוסקת בניהול קופות גמל ושיווק פנסיוני כפופה הקרן להוראות ההסדר התחיקתי החל עליה, המורכב, בין היתר, גם מתקנות מס הכנסה. תקנה 22 לתקנות מס הכנסה קובעת, כי הקרן זכאית לגבות ממעסיקים שאיחרו בהעברת דמי גמולים ריבית פיגורים בשיעור שלא יפחת משיעור ריבית הפיגורים בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מזמן לזמן [להלן: "
ריבית חשכ"ל"]. לפיכך, זכאית הקרן לגבות מן המעסיקות ריבית פיגורים בשיעור ריבית חשכ"ל עבור כל תקופת הפיגור, והדבר אושר גם בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה.
כך, גם סעיף 20 לתקנון הקרן קובע, כי היה ו"לא שולמו דמי גמולים במועדם, יהיו המעסיק ו/או המבוטח חייבים לקרן את התשלומים שבפיגור, ובנוסף יחויבו בתשלום ריבית פיגורים בשיעורים שייקבעו מפעם לפעם על ידי הקרן, בכפוף להוראות ההסדר התחיקתי...".
10.
זכאות הקרן לתשלום ריבית פיגורים בגין פרישת יתרת החוב לתשלומים - מאחר וחובן של המעסיקות נפרש לתשלומים, הרי שכל תשלום המתקבל על ידי הקרן מתקבל באיחור, ועל כן גם בגין איחורים אלה יש לחייב את המעסיקות לשלם ריבית פיגורים בשיעור שלא יפחת משיעור ריבית חשכ"ל [להלן: "
ריבית בגין פרישת החוב"].
11.
זכאות הקרן לתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בשיעור משמעותי - על פי הפסיקה, בטרם יפסוק בית הדין הוצאות ושכ"ט עו"ד בתביעות מסוג זה, עליו ליתן את הדעת למגוון שיקולים, ובכללם - גובה הסכום הנתבע, גובה הסכום שנפסק, התעריף המומלץ על ידי לשכת עוה"ד, סוג ההליך שננקט, מורכבות ההליך והפעולות שננקטו במסגרתו, התמשכות ההליך וכיוב'. בשים לב לשיקולים אלה, ולמאמצים והמשאבים הרבים שהשקיעה התובעת, מן הראוי לחייב את המעסיקות בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 23,057.71 ש"ח.
טענות הנתבעות
:
12.
הקרן אינה זכאית לריבית פיגורים בגין קרן החוב -
א. התיישנות התביעה - הדין החל על איחור בתשלומים לקופת גמל הינו חוק הגנת השכר המזכה את הקרן בפיצויי הלנה. בענייננו, נמנעה התובעת במכוון מתביעת פיצויי הלנה על מנת לחמוק מהתיישנות התביעה, והעדיפה לתבוע ריבית פיגורים מכוח תקנה 22 לתקנות מס הכנסה [להלן: "
תקנה 22"], שאינה חלה על מערכת היחסים של התובעת והנתבעות כי אם על מערכת היחסים בין התובעת לרשויות המס. החלת ההסדר של תקנה 22 לתקנות מס הכנסה על מערכת היחסים בין התובעת לנתבעות אפשרי אמנם מכוח תקנון הקרן, אולם התקנון כפוף להוראות הדין ואינו יכול להתנות על הוראות חוק הגנת השכר. למעשה, תוצאת השילוב בין הוראות חוק הגנת השכר, תקנון הקרן ותקנות מס הכנסה מחייבת פרשנות לפיה המועד לגביית ריבית הפיגורים מתיישן במקביל להתיישנות הזכות לפיצויי הלנת השכר, ועל כן מדובר בתביעה שהתיישנה;
ב. כך או כך, הוראות הדין במועד הקובע לא אפשרו כלל גביית ריבית פיגורים בשיעור ריבית חשכ"ל. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, תקנה 22 לתקנות מס הכנסה אינה מהווה מקור עצמאי לחיובו של המעביד בתשלום ריבית פיגורים, וניתן ליישמה רק באמצעות כלים חוזיים. התובעת טוענת כי הוראות תקנון הקרן מחילות את תקנה 22 מישור היחסים בין התובעת למעסיקות, אך מפנה לשם כך לתקנון מחודש ינואר 2008, בעוד שהתקנונים הרלוונטיים לתביעה הינם התקנונים 06/2003 ו- 05/2005 בהם נקבע כי ריבית הפיגורים תהא ב"שיעורים שיקבעו מפעם לפעם על ידי הקרן, בכפוף להוראות כל דין", ולא בהתאם ל"הסדר התחיקתי", כפי שתוקן בתקנון 01/2008. משכך, הקרן אינה רשאית לגבות מן הנתבעות ריבית חשכ"ל בגין התקופות נשוא התביעה;
ג. חישוב סכום ריבית הפיגורים על ידי התובעת אינו לוקח בחשבון את פסקי הדין שניתנו כנגד הצדדים השלישיים, ועל התובעת לערוך חישוב של הסכום הנתבע על ידה תוך השמטת כל הסכומים כפיגור בגין מי מהצדדים השלישיים לאחר סיום עבודתם בחברה;
ד. הקרן התרשלה בגביית דמי הגמולים התרשלות רבתי, ועל כן אין לאפשר לה ריבית פיגורים בגינם, לא כל שכן ריבית השיעור המגלם גם אלמנט עונשי-הרתעתי;